17 רחובות, 129 עסקים — וכולם קרויים על שם מקום אחד שאיננו.
אזור התעשייה מישור אדומים נבנה בשנות השבעים והשמונים, ורחובותיו קיבלו את שמותיהם מיישובים ישראליים בחצי האי סיני שפונו בעקבות הסכם השלום עם מצרים — רובם באפריל 1982. זהו אחד המקומות הבודדים בארץ שבהם מפת רחובות שלמה משמשת אנדרטה.
החלוקה כאן היא כחלוקה שהייתה בשטח: רחובות חבל ימית שבצפון-מזרח, ורחובות יישובי חוף מפרץ אילת שבדרום.
פתחת רפיח שבצפון-מזרח סיני. היישוב הראשון בחבל, שדות, הוקם ב-1971, ובמרכזו עמדה העיר ימית. כל יישובי החבל פונו באפריל 1982.
על שם חרובית — יישוב
22 עסקים
על שם אוגדה — יישוב
19 עסקים
על שם שדות — מושב
13 עסקים
על שם ימית — עיר
13 עסקים
על שם פרי גן — מושב
8 עסקים
על שם תלמי יוסף — מושב
8 עסקים
על שם שדה התעופה איתם — שדה תעופה צבאי
8 עסקים
על שם דקלה — מושב
6 עסקים
על שם עצמונה — מושב שיתופי
3 עסקים
על שם סופה — יישוב
2 עסקים
על שם פריאל — מושב
1 עסקים
על שם חולית — יישוב
1 עסקים
על שם נאות סיני — יישוב
1 עסקים
יישובים בצפון-מזרח חצי האי, מחוץ לחבל ימית עצמו.
יישובי חוף מפרץ אילת ושדות הנפט. השליטה בהם הועברה למצרים ב-24 באפריל 1982.
מישור אדומים פותח באותן שנים שבהן פונתה ההתיישבות בסיני, ושמות הרחובות נבחרו כדי להנציח אותה. הבחירה יוצרת רצף: שדות, היישוב הראשון בחבל ימית, ו-אופירה, הראשון בדרום — שניהם רחובות כאן.
שני שמות חורגים מהתבנית: דרך ימית נושאת את שם העיר עצמה, שמנתה כ-3,000 תושבים והייתה הגדולה בהתיישבות הישראלית בסיני; ואיתם לא היה יישוב כלל אלא שדה תעופה של חיל האוויר, שלצדו עמדו מבני קבע למשפחות אנשי הקבע ששירתו בו.